Yehuda Schwartz's Page

You clearly have some familiarity with recumbents, since you know the right question to ask. I live at the top of a steep hill, so getting home is naturally the hardest part of almost any ride. The fact that I have a recumbent makes the pedaling harder, since I can't use my weight by standing on the pedals. (That's the trade-off for the much greater comfort of the riding position on a recumbent.) But the fact that mine is a tricycle makes up for the harder pedaling. Climbing a steep hill on a bike, one uses a lot of energy just to maintain enough momentum to keep the bike upright. On my trike, there's no question of balance. Having downshifted at the beginning of the climb, I can stop halfway up, seated comfortably, if I want to catch my breath, or just keep pedaling as slowly as I care to and crawling forward at a steady snail's pace.

Thanks for your beautiful and creative response to my comment on your federation proposal! I hope to be able to reply soon.

By the way, my favorite pastime these days is riding my awesome new Sun EZ3 Tadpole recumbent tricycle. It's almost more fun than I can stand! Check out the video here.

Blessings and good Shabbes,
-Hayyim

In the left column of your mepeace profile page, just below the thumbnail pics of your friends (I think), you should see a box containing a widget (program) called "My Music". It will be very small, since you haven't added any music yet. At the bottom of that box, click where it says "+ Add Music". That takes you to a page where you can add an mp3 file either by entering the URL where it is found on the web, or by uploading it from your computer. You can add up to 200 songs, but I think you have to do it one at a time. There are also a couple of mepeace groups dedicating to sharing music, though they are only lightly used. It's done differently there. Ask me again if you run into any trouble. Enjoy!

Sholem aleichem Yehuda,

I wonder if you've seen my recent comment on your I-P Federation discussion? I'd be very interested to hear any response you may have to it.

Blessings,
-Hayyim

A True Story By Faisal Al-kateep
I am a Palestinian Arab from Hizmeh, a village between Jerusalem and Ramallah. When I was 15 years old I fought against the Israeli Occupation in search of freedom. At that time I thought every Jewish person, whether soldier or citizen, man or woman, young or old, should be killed. I rejected the right for any Jew to live and every Jew was a target. I was just a kid, believe me, and I didn’t understand anything about politics or the Arab-Israeli conflict. I was arrested and sat in jail for 12 years. This was during the first intifada from 1987. At that time nobody talked about peace but only of violence. I matured during my time in jail. I started studying and reading books on politics, literature, poetry, and about the Madrid Conference.

It gave me hope to live in peace and dignity. I learned that violence only breeds violence and that peace is the only solution for the two nations, the only way for both to have a respectful and beautiful future. We live on the same land. We are neighbors. We drink the same water and both pray to a monotheistic God. We must live in peace on the basis of religion for God and land for everyone.

סיפור אמיתי

אני פייסל חטיב, ערבי פלסטיני מהכפר חיזמה הנמצא בין ירושלים לרמאללה
גר וגדל בזרועותיו של המשפחה שלי כמוני, כמו כל הילדים של פלסטין היא לא המשחק שלנו או הכיכרות לשחק כמו ילדים אחרים בעולם היהודי ובעיקר הילדים שיחקו באותם ימים, שמיעת סיפורים על המולדת, פלסטין ואת הטבח ואת הפשעים שבוצעו על ידי הצבא הישראלי את זכותו של העם שלי, שאנחנו שומעים את הסיפורים האלה מהבתים שלנו בבתי קפה ברחובות
ותאמיני לי, אפילו השירים שלנו בחתונות היתה ההתנגדות לכיבוש
כשהייתי בגיל 15 נלחמתי נגד הכיבוש הישראלי
בשבל החופש הייתי חושיב כל אדם יהודי חייל או אזרח גבר או אישה קטן או גדול צריך לההרג
עד בא יום נסיתי לשלול לבן אדם את חיים שלו לא הייתי מכיר אתו היה בשביל יהודי וכל יהודי היא המטרה שלי להרוג
תאמינו לי הייתי רק ילד לא מבין כלום בפוליטיקה
או את הסכסוך הערבי הישראלי
בסוף נעצרתי לתקופה של 12 שנים
למדע כל זה קרה בשנת האינתיפאדה הראשונה 1987. באותו שלב. אף אחד לא מדבר על שלום
רק מדברים שני הצדדים רק על אלימות
התחלתי לגדול ואני בכלא התחלתי ללמוד לקרוא
ספרים על פוליטיקה. ספרות. שירה וסיפורים העולם
קרא על רג 'יב גנדי ומרטין לותר גנג ותאמין לי שהם נותנים לי תקווה הצטערתי לשמוע או לקרוא אותם לפני המעצר שלי, כי למדתי מהם חוויותיהם כי אלימות רק מולידה אלימות
וגם לקרוא על הדת היהודית ועל הנצרות וכמובן על דת האסלאם ועל ההיסטוריה הדתית של פלסטין
אנחנו בני אברהם, יצחק,
אנחנו חיים על האדמה, אחד הקדושים לנו יש את השפה שלנו ואת הקירבה לשפה עברית
השלום במדריד.
ועידת מדריד נתן לי תקווה החיים לחיות בשלןם
ובכבוד . למדתי כי אלימות תבי רק אלימות
והשלום הא הפתרון היחיד בין שני העמים למען עתיד יפה מכובד בין שני העמים
אנחנו חיים על אותה קרקע.אנחנו שכנים שותים מאותו המים מתפללים עבור אלוהים אחד
אנו צריכים לחיות בשלום על בסיס של הדת לאלוהים והאדמה לכלאם

פייסל אלחטיב

0525155347