Cruise Ships for Peace in The Middle East
By Teresa Studzinski, Arlene J. Schar, and Dr. David Leffler Variations of this article were…See More
-
fesalk411
- Male
- Ramallah, Palestine
- Palestinian Territory, Occupied
- Share on Facebook
Share
Tweet
- Recent Blog Posts
- Discussions (4)
- Events
- Groups (8)
- Photos (33)
- Photo Albums
- Videos (1)
fesalk411's Groups
fesalk411's Discussions
Policy of destroying houses and expel the population of Jerusalem
Started this discussion. Last reply by fesalk411 Feb 4, 2010. 1 Reply 0 Likes
A True Story By Faisal Al-Hatib
Started this discussion. Last reply by Lilia Nov 24, 2009. 2 Replies 0 Likes
fesalk411's Page
Profile Information
- My personal story:
- A True Story
Faisal Al-Khteeb
JERUSALEM - As a Palestinian Arab from Hizme, a village located between Jerusalem and Ramallah, my life growing up was very different to that of the Jewish children who lived nearby. Rather than playing on the streets, I was listening to stories about the homeland - Palestine - hearing reports of the actions committed by the Israeli army, and how it took away the rights of my people. We heard these stories in our homes, in coffee shops, on the streets. Even our wedding songs were about resistance to the occupation.
Of course, there are many ways to resist the occupation - the more problematic ones entail violence. During the first Intifada when I was 15, many of the youth around me took part in peaceful forms of resistance. I, however, decided to use force. At that time I believed that for my freedom, every Jewish person - soldier or civilian, man or woman, young or old - ought to be killed. One day I tried to take a person's life. I did not know him. I just knew that he was Jewish, and I saw every Jew as a target. At the time I was just a child and did not understand anything about politics, or about the Arab-Israeli conflict. I wasn't aware of the nuances of the conflict or the impact of violence on my own society.
I was arrested for my violent crime in 1987 and sent to prison for 12 years. In those days it seemed like nobody spoke about peace. Both sides only spoke about violence and the need to perpetuate it - either through armed uprisings or by continuing the occupation.
In prison, some of my fellow inmates suggested I go to the prison library. It was a big library. I began reading politics, literature, and poetry, and familiarised myself with stories from around the world. Interested in the occupation and ways of resistance, I read about Rajiv Gandhi and Martin Luther King - individuals who inspired me and gave me hope. I regretted not reading or hearing about them prior to my arrest because I learned from their experiences that violence only leads to more violence. I also used my time in prison to read about Judaism and Christianity, and of course about Islam. I learned about the religious history of the land, the significance of the legacy of Abraham and Isaac and the shared roots of Jews and Muslims. I realised that we both live in one of the holiest places and that our languages are similar.
Ninety-ninety-one brought the Madrid peace conference and the dreams of Palestinians seemed close enough to touch - an independent state in which we might carve out our own destiny. For the first time an international process gave me hope that Palestinian life can be lived in peace and dignity. Almost 20 years have passed. With them have come disappointments small and large - but mainly a legacy of bitterness.
Yet the solutions to the conflict and the attendant dangers should we not resolve it, have not changed. In my eyes, a continuation of the current status quo will only radicalise the Palestinian people and contribute to the demise of Israel as a Jewish and largely democratic state. Meanwhile the situation of Palestinians living within Israel appears to be deteriorating and with it Israel's stated values, corrupted and twisted by the occupation.
Although mutual anger runs deep, and resentment is ever-present, the only possible outcome remains peace, creating a bright and dignified future for the two peoples. For the Palestinians, using violence will only delegitimise our cause, undermine the rule of law in Palestinian society and push away international support - necessary elements for achieving an independent state.
As former UN Special Coordinator in the Occupied Territories Terje Roed Larsen once said "either the two peoples will succeed together or will crash together. For better or for worse...you are right next to each other and there is no chance of a victory for one side at the expense of the other".
We live on the same land. At the most basic level we drink the same water, be it in Ramallah or in Tel Aviv. We pray to the same God, be it in Netanya or Jenin. Our only hope will be to share this land - not necessarily as friends, as it is far too late for that, but no longer as enemies. Simply, as two states, side by side, providing a better future for our children.
###
* Faisal Khteeb is married with four children: three daughters and a son, between the ages of 8 and 1. This article was written for the Common Ground News Service (CGNews).
סיפור אמיתי
מאת פייסל אלחטיב
31 מאי 2010
הדפסה
שלח/י
ירושלים - כפלסטיני ערבי מחיזמה, כפר הממוקם בין ירושלים לרמאללה, ילדותי הייתה שונה מאוד מזו של ילדים יהודים שגרו בקרבת מקום. במקום לשחק ברחובות, האזנתי לסיפורים על המולדת, על פלסטין. שמעתי תיאורים של מעשים שבוצעו על ידי הצבא הישראלי. סיפורים כיצד גזל את זכויותיו של עמי. שמענו את הסיפורים האלה בבתים, בבתי קפה, ברחובות. אפילו שירי החתונה שלנו עסקו בהתנגדות לכיבוש.
כמובן, יש דרכים רבות להתנגד לכיבוש - הדרכים הבעייתיות יותר כרוכות באלימות. באינתיפאדה הראשונה, כשהייתי בן 15, רבים מבני הנוער סביבי השתתפו בצורות שונות של התנגדות בדרכי שלום. אני, לעומת זאת, החלטתי להשתמש בכוח. באותו זמן האמנתי כי למן החרות שלי, כל יהודי - חייל או אזרח, גבר או אישה, צעיר או זקן - צריך להרג. יום אחד ניסיתי לקחת את חייו של אדם. לא הכרתי אותו. פשוט ידעתי שהוא יהודי, וראיתי כל יהודי כמטרה. הייתי רק ילד ולא הבנתי כלום בפוליטיקה, או בסכסוך הישראלי ערבי. לא הייתי מודע לניואנסים של הסכסוך, או להשפעה שיש לאלימות על החברה שלי עצמי.
נעצרתי על הפשע האלים שביצעתי בשנת 1987 ונשלחתי לכלא ל 12 שנה. באותם ימים היה נדמה כאילו איש לא דיבר על שלום. שני הצדדים דיברו רק על אלימות ועל הצורך להנציח אותה – על ידי התקוממות מזויינת או המשך הכיבוש.
בכלא, כמה אסירים הציעו לי ללכת לספרייה. זו היתה ספרייה גדולה. התחלתי לקרוא על פוליטיקה, ספרות, שירה, ונחשפתי לסיפורים מכל העולם. היות והתעניינתי בכיבוש ובדרכים להתנגד לו, קראתי על רג'יב גנדי ומרטין לותר קינג – דמויות שסיפקו לי השראה והעניקו לי תקווה. הצטערתי על שלא קראתי או שמעתי עליהם לפני המעצר, כי למדתי מהניסיון שלהם שהאלימות מולידה רק אלימות נוספת. ניצלתי את הזמן בכלא גם כדי לקרוא על היהדות והנצרות, וכמובן על האסלאם. למדתי על ההיסטוריה הדתית של הארץ, על חשיבות מורשתם של אברהם ושל יצחק ועל השורשים המשותפים של היהודים והמוסלמים. הבנתי ששנינו חיים באחד מהמקומות הקדושים בעולם ושהשפות שלנו דומות.
שנת 90-91 הביאה עימה את ועידת השלום במדריד והיה נדמה כי חלומם של הפלסטינים קרוב להתגשם- מדינה עצמאית בה נוכל לעצב את גורלנו. לראשונה שאבתי מתהליך בינלאומי תקווה כי הפלסטינים עשויים לחיות חיים של שלום ובכבוד. כמעט 20 שנה חלפו מאז. הן הביאו איתן אכזבות קטנות וגדולות, אך בעיקר מורשת של מרירות.
אך הפתרונות לסכסוך והסכנות שיהיו אם לא נפתור אותו לא השתנו. בעיני, המשך הסטטוס קוו הנוכחי רק יביא להקצנת העם הפלסטיני ויתרום לקירוב סופה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בינתיים מצבם של הפלסטינים החיים בתוך ישראל הולך ומידרדר ואיתו הערכים המוצהרים של ישראל, שנפגמו ועוותו על ידי הכיבוש.
אף כי כעס הדדי וטינה עמוקה תמידית נמצאים באופן מתמיד, התוצאה האפשרית היחידה היא עודנה שלום. שלום שיביא עתיד מזהיר ומכובד עבור שני העמים. על הפלסטינים להבין ששימוש באלימות רק יפגע בלגיטימיות של מאבקנו, יערער על שלטון החוק בחברה הפלסטינית ויפגום בתמיכה הבינלאומית - מרכיבים ההכרחיים להשגת מדינה עצמאית.
כפי שאמר פעם טריה לארסן, לשעבר המתאם המיוחד של האו"ם בשטחים "או ששני העמים יצליחו ביחד או שהם יתרסקו ביחד. לטוב או לרע ... אתם סמוכים זה לזה ואין אפשרות לניצחון של צד אחד על חשבון האחר".
אנחנו חיים על אותה אדמה. ברמה הבסיסית ביותר. אנו שותים את אותם מים ברמאללה או בתל אביב. אנחנו מתפללים אל אותו אלוהים בנתניה או בג'נין. הסיכוי היחיד שלנו יהיה לחלוק את בארץ הזאת - לא בהכרח כחברים, מאוחר מדי בשביל זה, אבל לא עוד כאויבים. פשוט, כמו שתי מדינות, זו לצד זו, בדאגה לעתיד טוב יותר עבור ילדינו.
# # #
פייסל אלחטיב הוא נשוי ואב לארבעה ילדים: בן אחד ושלוש בנות בגילאים שנה עד 8 שנים. מאמר זה נכתב עבור שירות החדשות של קומון גראונד.
0525155347
fesal-k@hotmail.com skype fesalkkkk
- Why I want peace:
- لان السلام من اسماء الله ولا اعتقد ان الله لا يحب السلام وكل مؤمن بالله يجب ان يكون مؤمن بسلام وحريةالاخرين
- Interests and activities:
- العمل من اجل السلام ولامان للجميع
- Something you didn't know about me:
- امضيت من عمري 12عام في السجون والمعتقلات الاسرائيله وعندما اعتفلت كان عمري 15 عام وعندما خرجت من المعتقل كان مري27 عام والوم عمري 37 عام وانا اليو اناضل من اجل السلام
- Favorite website:
- http://fesal-k@hotmail.com
- How I found mepeace.org:
- Search Web
- What I want to achieve here:
- السلام العادل والدائم من اجل مستقبل اجمل ومن اجل اولاادنا كفانا حروب وكراهية صدقوني ان العنف لايولد سوى العنف واننا لانخسر اي شيلو ذهبنا في طريق السلام على مبدء الدين الله والارض للجميع
- Do you promise to respect others and our guidelines and not spam?
- Yes
fesalk411's Photos
fesalk411's Videos
-
صور عائلتي 1 177
Added by fesalk411 0 Comments 0 Likes
-
Translate mepeace.org
Latest Activity
- Top News
- Everything
A Valuable Tool For Ending Middle East Violence
As published in LEBANON:…See More
Search mepeace.org
"Like" us on Facebook
Promote MEPEACE online
Badge
© 2019 Created by Eyal Raviv. Supported by One Region, One Future.
..
Feedback | Report an Issue | Report an Issue | Terms of Service
Comment Wall (169 comments)
You need to be a member of mepeace.org to add comments!
Join mepeace.org
View Site - www.globalpeople-forpeace.org
Link - http://my.barackobama.com/page/event/detail/gpt3k2
Please support & join this campaign. Thanks
Nilay Band (nasasporting@gmail.com, nilayband@yahoo.com)
Dear,
I am the founder and organizer of iartexpo art as a bridge for peace, art exhibit and show..
Please aid me to find sponsor for the realization of my project/dream
Thank you
Salam, Shalom, Peace.
Jacques Banne
iaa - iaap [Unesco]
AMA
PS:
I invite you to be part of it. By liking our page doing a small donation
Please make your valuable presence on my Facebook Page by "like it"
https://www.facebook.com/pages/Iartexpo2012-Art-as-a-bridge-for-Peace/329299923781485?ref=hl
Share with your family and friends
Best
Salam Shalom, Peace
שלום
I have dealt with so many people like you in the West Bank, Gaza, and the United States. Who come to the conclusion that killing just begets killing. A Palestinian Revolution will not occur through massacre, because none of the African nations got their independence that way. Despite the Algerian War of Independence from 1954-1962, Algeria's independence was still negotiated. All the intifadas in the world, are not going to help, they will just result in killing more people. That is the reason why a two-state solution has to be negotiated and resolved. Not to kill people, but for people to be able to live.
السلام رسالة السماء في كل الاديان السماؤية
فالسلام عليك ولك ومنك وحولك السلام لنا ولكل محبي السلام في هذا العالم
مع اجمل المنى ووافر الاحترام واهلا بك صديقا على طريق السلام والمحبة والوئام
www.isralestinian-gandhis.org. I am very encouraged to hear of this project. And, I second the comments of many here, esp. Dan Moody of Global Peace Partners.
I believe there is not hope for any nation
outside of living in compassion, and
respect for each other. Your story
is a testimony to that!
Blessings,
Dan
www.globalpeacepartners.com
We are brothers in more ways than you know I LOVE YOU you are a father and a huband, YOU ARE A KING.
I am very happy to meet you and thank you for sharing your beautiful photos. May your message of hope be heard by many insha'allah.
Rachel
Thanks for sharing your story with me, I look forward to get to know u better.
Sincerely,
Andrea
Thank you for sharing your story with me. I agree with you and Insh'Allah, your story will help promote the peace that we hope will come.
View All Comments